פסק-דין בתיק תע"א 2846/06

1.       התובע הועסק על ידי קבוצת החברות של הנתבעת כ'נותן שירותים' בשנים 1985 - 2000. הקשר בין הצדדים הסתיים ביוזמת הנתבעת. בין השנים 2001 - 2004 התקיימו יחסים עסקיים בין התובע (במשותף עם אחר) לבין הנתבעת בקשר לעסקת ליסינג שהוצעה לה על ידי הראשונים (להלן - עסקת הליסינג). יחסים אלה הסתיימו בהסכם פשרה (להלן - הסכם הפשרה). בשנת 2006 הגיש התובע את התובענה הנוכחית בה הוא עותר להכיר בו כ'עובד' הנתבעת במשך כל אותן שנים ולחייב את הנתבעת לשלם לו בגין כל אותן שנים פיצויי פיטורים כחוק (כ- 1.432 מלש"ח), פיצויי פיטורים מוגדלים (כ- 1.575 מלש"ח), חלף הודעה מוקדמת של 3 חודשים (כ- 0.3 מלש"ח), ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין (כ- 0.6 מלש"ח).

2.       הנתבעת טוענת בתמצית את טענות הסף הבאות: לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים; בנסיבות הענין התביעה עולה כדי חוסר תום לב המצדיקה את דחייתה; התובע מנוע מלהגיש את התביעה הנוכחית זאת נוכח הסכם הפשרה הנ"ל. לגופו של ענין - אם יוכרו יחסי עובד ומעביד, טוענת הנתבעת כך: יש לחשב את זכויותיו של התובע רק עבור התקופה שמחודש 1/97; את הזכויות יש לחשב לפי השכר ה'שכירי' ולא לפי התמורה 'הקבלנית' (שנכון למועד סיום עבודתו של התובע עמדה על סך של כ- 100,000 ש"ח לחודש); יש לקזז את ההפרש שבין השכר 'השכירי' לבין התמורה הקבלנית.

3.       מטעם התביעה העידו התובע (ישיבה מיום 23.6.09) והמצהירים מטעמו: עו"ד שמעון פת-יה - מי שבתקופה מסויימת היה ממונה על התובע ולימים שותף של התובע בעיסקת הליסינג וכן מי שמייצג את התובע בתובענה ייצוגית; מר איל גוטמן - בנו של התובע; מר שמואל איז'ק - מנהל חשבונות ראשי ובהמשך מנהל כספים של הנתבעת (ישיבה מיום 25.6.09). מטעם ההגנה העידו: מר משה טיומקין - ראש אגף ארגון ומנהל בנתבעת בשנים 1981 - 1996; מר משה טראוריג  - מי שהחליף את מר טיומקין החל מחודש 1/97 וקודם לכן מילא שורה של תפקידים בנתבעת; מר שמעון הייבלום - סמנכ"ל כספים של הנתבעת בשנים 1995 - 2005 (ישיבה מיום 30.6.09); מר עוזי ורדי-זר - מנכ"ל הנתבעת בשנת 1988 - 2005 ולאחר מכן ועד ליום 1.7.07 - יו"ר הדירקטוריון שלה (ישיבה מיום 21.9.09). סיכומים מקיפים של הצדדים הוגשו - התובע ביום 17.12.09, הנתבעת ביום 10.3.10 וסיכומי תשובה של התובע ביום 19.4.10. הצדדים פרסו יריעה רחבה של עובדות ומסמכים הנפרסים על שנים רבות ושל טענות, ואנו מצידנו ננסה להתמקד אך ורק במה שחיוני להכרעה. בהזדמנות זו ראוי להתנצל בפני הצדדים על העיכוב הארוך מדי שבמתן פסק הדין.

א. המסגרת העובדתית

4.       התובע, יליד 1941, הינו אדם מוכשר ביותר וטרם תחילת ההתקשרות עם הנתבעת היה בעל "ניסיון עתיר שנים בעולם העסקים הישראלי בכלל ובתחום ההשקעות, הפיננסים ועסקאות בנכסים בפרט" . אין חולק על כישוריו ומומחיותו 'הרב-תחומית' של התובע בתחום עיסוקו עבור הנתבעת - ייעוץ, הדרכה ותכנון בנושאי מימון ומיסוי הקשורים בפעילות הנתבעת בארץ ובחו"ל.

5.       קודם שנתייחס לתחילת הקשר נשוא תובענה זו עם הנתבעת נציג כמה עובדות רקע שקדמו להתקשרות האמורה:

א.      התובע עבד החל משנת 1972 בחברה הימית להובלת פרי כמנהלה במעמד של שכיר. חברה זו פעלה בחו"ל. בשנת 1979 נקלעה החברה הימית לקשיים וכל עובדיה פוטרו. עם מספר מצומצם מעובדי החברה הימית - ובכללם עם התובע, נחתם (באמצעות חברה זרה) הסכם למתן שירותים לחברה הימית. לטענת התובע, אופן ההתקשרות היה נעוץ בטעמי מיסוי שונים שהוצגו לו על ידי החברה הימית. החל משנת 1979 ועד לשנת 1984 הועסק התובע כמנהל העסקים של החברה הימית במעמד של עצמאי. לטענתו - מבלי שהיה שינוי מהותי בסמכויותיו, מתכונת העבודה או התשלומים.

ב.       בשנים 1982 - 1983 יזם התובע והציע לחברת סולל בונה בע"מ (לימים חברה בת של הנתבעת) (להלן - סו"ב) ולחברת הבת שלה - קרקעות חיפה, להתקשר במיזם משותף בינם לבין קבוצת משקיעים אמריקאים. אחד הגורמים מולם פעל התובע היה מר רפי צייזל - אז ראש אגף הכספים בסו"ב . לימים היוזמה התגבשה לכלל הסכם שנחתם בחודש 12/03 (להלן - עיסקת פיבקו). בגין עסקת פיבקו היה התובע זכאי לקבל מהשותפים לעסקה - באמצעות סו"ב, דמי ייזום וייעוץ . אין חולק כי במסגרת זו פעל התובע מול סו"ב כעצמאי.

6.       בעקבות ההיכרות בין התובע לסו"ב פנתה סו"ב לתובע ובסופו של יום "חברו" השניים. בינואר 1985 נחתם הסכם ההתקשרות הראשון בין התובע לבין סו"ב. הסכם ההתקשרות נחתם במתכונת של קבלן-מזמין (להלן - הסכם 1985). ההסכם נחתם לשנה עם אופציה להארכה לשנה נוספת, אך מאידך עם אפשרות לסו"ב לסיימו בהתראה של 60 ימים מראש. לפי ההסכם - התובע מצהיר כי יש לו עסק עצמאי בתחום מתן השירות; התובע מתחייב ליתן לפחות 140 שעות ייעוץ בחודש כנגד התמורה החודשית ותשלום ההוצאות שהוציא בגין השירות (נסיעה, טיסה ושהייה בחו"ל, שיחות טלפון לחו"ל); התובע מתחייב לספק את כל האמצעים, הציוד וכח האדם לצורך מתן השירות - אך כנגד תמורה מוסכמת שתקוזז מתמורה החודשית הוא רשאי להעזר בשירותי המשרד של סו"ב; בעת היעדרות של התובע הוא יספק מחליף; התובע יפעל בהתאם להנחיות של ראש אגף הכספים - הוא מר רפי צייזל. עוד הוסכם בסעיף 12 להסכם 1985 כך:

"להסרת ספק מוגש [צ"ל: מודגש - א.א.] ומוצהר בזה, כי נכונות החברה להתקשר עם העוסק לפי תנאי הסכם זה מושתת על תנאי יסודי כי הקשר בין הצדדים הינו של מזמין שירותים ושל "קבלן עצמאי" והעוסק לא יוכל לטעון בכל שלב שהוא למעמד של עובד שכיר של החברה."

אין חולק כי סו"ב נעזרה בייעוץ המשפטי לשם עריכת ההסכם, בעוד התובע לא נעזר בכזה - דפוס שחוזר על עצמו שוב ושוב ונובע, כך נראה לנו וכפי שביטא זאת מר פת-יה בהקשר של הסכם הפשרה, "עד כמה שאני מכיר את היומרות של מיקי אז לא" התייעץ עם עו"ד.

7.       עם תחילת עבודתו של התובע בנתבעת (וליתר דיוק בסו"ב) הוא היה כפוף ישירות למר צייזל.

8.       בחודש אוגוסט 1988 נחתם בין התובע לבין סו"ב עדכון להסכם 1985 (להלן - הסכם 1988). הסכם 1988 רק עדכן את התמורה החודשית וקבע כי "יתר תנאי ההסכם [1985 - א.א.] ישארו ללא שינוי".

9.       בין לבין, בחודש 10/87 הוקמה הנתבעת (או בקיצור - שו"ב) על ידי 'חברת העובדים' של ההסתדרות הכללית. הנתבעת הוקמה כחברת אחזקות על מנת לרכז אצלה את השליטה והניהול בפעילות של חברת העובדים בתחום הנדל"ן - פעילות שעד אז התבצעה על ידי שתי קבוצות חברות בבעלותה - קבוצת סו"ב וקבוצת שיכון עובדים.

10.   בשנת 1988 מונה מר ורדי-זר למנכ"ל הנתבעת ולבעל תפקידים שונים בחברות השייכות לקבוצת הנתבעת, גם יתר עובדי המטה של סו"ב עברו להיות עובדי הנתבעת. הנתבעת החלה לפעול בחודש 7/89.

11.   ביום 1.11.90 נחתם בין התובע לבין הנתבעת (שבינתיים הוקמה והחלה לפעול) הסכם למתן שירותים בקשר לכלל הקבוצה (או 'הקונצרן' - שכפי שמצויין בהסכם) (להלן - הסכם 1990). ההסכם נחתם לתקופה שעד ליום 31.12.91, עם אפשרות להארכתו לתקופות חוזרות של שנה, ובעיקרו של דבר הוא חזרה על הוראות הסכם 1985, בשינויים העיקריים הבאים: נוסף סעיף
3 ב' לפיו רשאי התובע ליתן את השירותים מביתו, אך לפחות 50 שעות בחודש ינתנו ממשרדי הנתבעת; חיוב הנתבעת יהיה בלא יותר מ- 150 לחודש גם אם התובע עבד יותר מהיקף זה באותו חודש; נוספה הוראת סעיף 15 כדלקמן:

"העוסק מצהיר, כי כל הסכם שהיה לו עם מי מהחברות הנמנות בקונצרן פני [צ"ל: לפני - א.א.] הסכם זה פקע, וכי אין לו כל טענה שהיא כלפי החברה או סו"ב או מי מהחברות הנמנות עם הקונצרן בקשר להסכם כאמור. לרבות טענה בקשר להגדרת מהות היחסים בין העוסק ובין החברה כאמור.

ההצהרה הנ"ל ניתנת גם לטובת צד ג'. והעוסק יודע. כי הינה תנאי מוקדם ויסודי להתקשרות עפ"י החוזה."